"היום שאחרי" – כיצד גישור עסקי מנטרל מלחמת אגו בתעשיית ההפקות?
- 13 ביולי
- זמן קריאה 3 דקות
שמירה על סודיות וחיסיון: הליך הגישור הינו חסוי על פי חוק. על מנת להגן על פרטיות הצדדים ולשמור על דיסקרטיות מוחלטת, כל השמות, המיקומים והפרטים המזהים במקרה זה שונו לחלוטין. הנתונים העסקיים, המבנה המשפטי והדינמיקה המקצועית נותרו נאמנים למציאות.
תעשיית ההפקות והאירועים בישראל היא זירה קשוחה, דינמית וכזו שבה כולם מכירים את כולם. מדובר במעגלים עסקיים סגורים שבהם המוניטין הוא הנכס היקר ביותר של החברה. כאשר סכסוך כספי מתגלע בין שתי חברות הפקה מובילות, המשבר כמעט אף פעם אינו מסתכם רק במספרים היבשים – הוא מערב אגו, משקעי עבר וחשש ממשי מפגיעה תדמיתית ב"יום שאחרי".
במקרה שלפנינו, פיצוץ של עסקת מכירת כרטיסים לאירוע ענק הוביל למבוי סתום משפטי, שנפתר ברגע אחד בזכות זיהוי נכון של האינטרס העסקי ארוך הטווח.
הרקע: הפסדים צולבים ומבוי סתום
הסכסוך נסב סביב הסכם מכירה ושיתוף פעולה בין שתי חברות הפקה. על פי ההסכם, חברה א' התחייבה לשווק ולמכור כרטיסים לאירוע יוקרתי שהפיקה חברה ב'.
בפועל, האירוע לא הגיע ליעדי המכירות שסוכמו. חברת ההפקה (חברה ב') מצאה את עצמה "תקועה" עם כמות אדירה של כרטיסים שלא נמכרו, מה שהוביל להפסדים פיננסיים כבדים ויצירת עילת תביעה בגין הפרת חוזה ואי-עמידה בתוצאות.
מנגד, החברה המשווקת (חברה א') העלתה טענות קיזוז והפסדים משלה, הקשורים לפרויקטים ואירועים קודמים שבהם שיתפו פעולה. כל צד התבצר בעמדותיו, כשהוא משוכנע שהצד השני גרם לו לנזק מכוון, והמו"מ בתוך חדר הישיבות הרשמי הגיע לפיצוץ מוחלט.
האתגר: לפרוץ את חומות האגו הרשמיות
בתוך החדר, בנוכחות עורכי הדין והפרוטוקולים, המנהלים הרגישו צורך "להפגין שרירים". הטענות המשפטיות הפכו לקולניות, והיה נראה שהתיק בדרך הבטוחה לניהול תביעה ממושכת ומתישה בבית המשפט – הליך שהיה גורר חשיפה פומבית מזיקה לשני המותגים בתעשייה.
המפנה האמיתי לא קרה סביב שולחן הדיונים, אלא ברגע של הפוגה מחוץ לחדר, כשהצדדים היו בדרכם למעלית.
הפיצוח: יתרונות של גישור עסקי בדרך למעלית
כמגשר, תפקידי הוא לא רק להקשיב למה שנאמר בתוך החדר, אלא לזהות את הדינמיקה האנושית שמתרחשת מחוץ לו. ביציאה לכיוון המעלית, כשהמתח הרשמי ירד במעט והמגננות נחלשו, פתחתי בשיחה ישירה ולא פורמלית עם שני בעלי החברות.
במקום לדבר על אחוזי מכירות או סעיפי חוזה, העברתי את הפוקוס לשאלה אחת פשוטה: איפה אתם רואים את עצמכם בעוד שנה מהיום?
הזכרתי לשניהם שהם פועלים בדיוק באותו מעגל עסקי מצומצם. עולם ההפקות הוא גלגל – מי שמפיק היום, עשוי להזדקק לשירותי השיווק של השני מחר. הגעה לבית המשפט תשרת אולי את האגו בזמן הווה, אבל תסגור לשניהם דלתות לשיתופי פעולה עתידיים בשווי מיליונים, ותייצר "דם רע" בתעשייה שבה שמועות רצות מהר.
התובנה הזו הכתה בהם. הרחק מהעין הבוחנת של חדר הדיונים, המנכ"לים הבינו ש"היום שאחרי" חשוב להם הרבה יותר מאשר ניצחון טקטי נקודתי.
התוצאה: הסדר פשרה מבוסס עתיד
בעקבות השיחה במסדרון, חזרנו לחדר הגישור עם אנרגיה שונה לחלוטין. מתוך הבנה שיש לשמור על יחסים עסקיים תקינים, הצדדים הגיעו בתוך זמן קצר להסדר פשרה מכובד:
נקבע מנגנון כספי מאוזן לסילוק סופי ומוחלט של כל הטענות ההדדיות (כולל אלו מהאירועים הקודמים).
הצדדים חתמו על הסכם סודיות קשיח, המונע מכל פרט מהסכסוך לדלוף החוצה לתעשייה.
החשוב מכל: נשמרה היכולת שלהם ללחוץ ידיים באירוע הבא ולבחון שיתופי פעולה עתידיים מבלי לשרוף את הגשרים.
הלקח העסקי
מנהלים בכירים מבינים לפעמים מאוחר מדי שסכסוך משפטי הוא בור ללא תחתית של זמן, כסף ומוניטין. תפקידו של גישור עסקי הוא לא רק להגדיל את העוגה כמו בכל גישור, אלא לוודא שהצדדים יוכלו להמשיך לפעול באותו שוק מבלי לפגוע זה בזה. לפעמים, כמה דקות של כנות אנושית ליד המעלית שוות יותר מעשרות שעות של דיונים משפטיים.
*בכל מקום בו יש שימוש בלשון זכר, הכוונה לגברים ונשים.
תגובות